בית א': "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ׃ אָז לֹא־אֵבֹושׁ בְּהַבִּיטִי אֶל־כָּל־מִצְוֹתֶיךָ׃ אֹודְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃ אֶת־חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־מְאֹד" (תהלים קיט 5–8).
כעת הגענו למזמור הארוך ביותר בתהלים, אקרוסטיכון המכיל 176 פסוקים בהם דובר אלמוני בגוף ראשון דבק בתורת יהוה גם מול רדיפות וסבל נורא (ראו פס' 22, 51, 69, 95, 107, 157). הוא מוקיר את דבר אלוהים יותר מזהב וכסף (פס' 72, 127) ומשבח את השלמות של התורה תוך חזרה על מקבץ מילות מפתח המתחלקות בשבע. הביטויים "מצוות", "שמור", "חוק" ו"דבר" מופיעים כל אחד 21 פעמים.
אז מי הוא הדובר במזמור קיט? ההקשר הספרותי של תהילים מפנה אותנו אל נואם מלכותי. מלך ישראל מצווה להגות בתורת יהוה כל חייו, במקום לצבור כסף וזהב (דברים יז 17–20), בהתאם לסדר העדיפויות המאפיין את הדובר במזמור קיט. כך עושה דוד המלך בתהילים יט 11 והאיש המאושר במזמור א, שדיוקנו מתאר את משיח יהוה במזמור ב 2. נוסף על כך, הדובר בתהילים קיט מתייחס לעצמו 14 פעמים כ"עבדך" (פס' 17, 23, 38, 49, 65, 76, 84, 91, 122, 124–125, 135, 140, 176) – התואר בו משתמש דוד כדי לתאר עצמו במזמור יט, שם הוא מביע את אהבתו לתורה (פס' 12, 14).
לפיכך, מזמור קיט אינו רק חגיגה של התורה; זוהי חגיגת התורה של מלך המשיח המושלם. דבקותו באלוהים ובדברו מבדילה אותו מכשלונות מלכי דוד אשר באו לפניו (ראו שמ"ב ז 14). אפילו כאשר הוא חווה סבל בלתי מוצדק, אותו מלך נותר נאמן לחלוטין.
מזמור קיט מזמין אותנו לא רק לחקות את אהבתו של המלך לדבר יהוה, אלא גם להתאהב בדבר אשר לבש בשר – מלך ישראל – המשיח, אשר התגבר על פיתוי, לעג ורדיפה באמצעות אהבתו לאלוהים ולתורתו. במובן זה, אנו קוראים את מזמור קיט באופן נבואי ואת מתי ד כהתגשמותו. שם אנו פוגשים את המשיח המבורך מתמודד עם פיתוי וסבל, אך יוצא עם ידו על העליונה דרך אהבתו לדבר אלוהים. הוא המלך הנאמן, אשר למרות סבלו, ישוב למלוך מכסאו של דוד לנצח נצחים (ראה שמ"ב ז 16).
"נִגַּשׁ אֵלָיו הַמְנַסֶּה וְאָמַר: אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, צַוֵּה שֶׁהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ לְלֶחֶם. הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: כָּתוּב, לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יהוה" (מתי ד 3–4).
