"גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹות מִתֹּורָתֶךָ" (תהלים קיט 18).
פסוק זה ללא ספק נמנה על אחת התפילות הכי משנות חיים שתועדו בכתובים. ואכן, זכיתי לראות אינספור מקרים כאלו במו עיניו. זוהי הכרה בכך שדרכנו להבנת התורה, ושאר כתבי הקודש לצורך העניין, מתחילה בפנייה ישירה לאלוהים במקום לאפשר למסורות דתיות לשלוט במה שאנו רואים. זוהי תפילה כנה אשר מודה בעיוורון ובנטייה האנושיים לפרש את הכתובים בהתאם לאמונות והתיאולגיות שלנו. לכן, זוהי תפילה מסוכנת המעיזה לבקש מאלוהים לא רק לאשר את מה שאנו מאמינים בו, אלא לתקן אותנו היכן שאנו טועים.
הפועל "גל" מגיע מהפועל "לגלות" ומופיע בסיפור המפורסם על בלעם ואתונו. בלעם, אשר ניסה לקלל את עם ישראל, לא היה מסוגל לתפוס את הסכנה העומדת לפניו עד שאלוהים גַל אֶת־עֵיניו, כך שיבחין במלאך יהוה ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו (במדבר כב 31). הבעיה לא הייתה שלא היה מה לראות, אלא שבלעם לא היה מסוגל לראות את אשר היה קיים במציאות. פועל זה מופיע שוב בהמשך אותו סיפור כאשר בלעם מנסה בפעם השלישית לקלל את ישראל. בנקודה זו הוא "גְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד 4; ראו גם פס' 16) לחזות במלך המשיח האדיר עליו ניבא יעקב (בראשית מט 1, 8–12), ואשר עתיד לבוא באחרית הימים, לברך את המברכים אותו ולקלל את המקללים אותו (במדבר כד 7–9, 14, 17–19).
וכך נותרו הדברים עד היום; אלו המתפללים תפילה זו, המבקשים להבין את דבר אלוהים בענווה ובאמת, אכן יראו "נפלאות" מתורת יהוה, כולל את "פלא יועץ" (ראו ישעיהו ט 5), את ישוע משיחנו, שהוא הפלא הגדול מכולם. אשרי אלו אשר עם ספרי תנ"ך פתוחים, מבקשים מאלוהים לפקוח את עיניהם לאמת! אנו זקוקים נואשות לכך שאלוהים יפקח את עינינו. תנ"ך פתוח ללא עזרתו של אלוהים להבינו, אינו מספיק.
"פִילִיפּוֹס רָץ אֶל הַמֶּרְכָּבָה וְשָׁמַע אוֹתוֹ קוֹרֵא בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא. שָׁאַל אוֹתוֹ: הַאִם אַתָּה מֵבִין מַה שֶּׁאַתָּה קוֹרֵא? הֵשִׁיב וְאָמַר: וְאֵיךְ אוּכַל אִם לֹא יַדְרִיךְ אוֹתִי אִישׁ? הוּא בִּקֵּשׁ מִפִילִיפּוֹס שֶׁיַּעֲלֶה וְיֵשֵׁב אִתּוֹ" (מה"ש ח 30–31).
