"מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ… שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן־שְׁמֶךָ׃ אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל־מֹועֲדֵי־אֵל בָּאָרֶץ" (תהלים עד 1, 7–8).
מזמורים עד, פט ממסגרים את ספר ג' בתהלים על-ידי אסונות לאומיים: בית מקדש חרב (עד 1–11) וזניחת שושלת בית דוד (פט 39–52). כיוון שאסון כפול זה פוגע בלב ליבה של תכלית הקיום של ישראל, שני המזמורים מתמודדים עם שאלות מטרידות בנוגע לנאמנות אלוהים ועתיד ישראל. "לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ" (עד 1, פט 39). "עַד־מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אֹויֵב שִׁמְךָ" (עד 10). "עַד־מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ" (פט 47)? "אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ" (פט 50).
למרות שאיני מאחל רע לעצמי או לאף אחד אחר, לעולם אסור לנו לחשוב שאמונה באלוהים הופכת אותנו חסינים מפני אסון. הואיל ואנו בני אדם, במוקדם או במאוחר נתמודד עם משברים שיפתו אותנו להטיל ספק באמונתנו. לכן, עלינו להכין עצמנו בטרם תופענה סערות החיים.
במזמור עד, אסף מראה לנו כיצד לעשות זאת. כיוון שנסיבות חייו הנוכחיות כואבות מכדי הבנה, הוא נסוג אל המקלט הבטוח של מעשי אלוהים הגדולים בעבר. "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעֹות בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (עד 12). בפס' 2, 11, אסף מהדהד את שירת הים ומזכיר את ידו המושטת של אלוהים ואת מעשה גאולתו האדיר (ראו שמות טו 6, 12, 16–17). בפס' 13–17, הוא מזכיר את מעשי הבריאה הגדולים שחולל האל, לרבות קריעת הים, יצירת גרמי השמיים וקביעת העונות.
אני מוצא כאן שתי נקודות יישום מעשיות; ראשית, אסף לא נכנס למשבר בידיים ריקות. הוא פיתח הרגל להגות בכתבי הקודש הקודמים לו. כאשר התרחש אסון, היו באמתחתו שפע קטעים עליהם יכול היה להישען. שנית, אסף לא התייחס לסיפור הבריאה וליציאת מצרים כאל היסטוריה גרידא. באמצעות הגות בהם, הוא למד על אופיו, אהבתו וכוחו הבלתי-משתנה של אלוהים. סיפורים אלה עשו יותר מאשר לספר לאסף מה אלוהים חולל בעבר; הם לימדו אותו מי הוא אלוהים. כתוצאה מכך, נאמנותו של אלוהים בעבר עיצבה את ציפיותיו לעתיד. אם אלוהים ריסק את ראש הלויתן בעבר (פס' 14), בכוחו לעשות זאת שוב בעתיד והוא אכן יעשה זאת (פס' 18–23).
אף על פי שאסונות תופסים אותנו לעיתים קרובות בהפתעה, אין הם חייבים למצוא אותנו בלתי מוכנים אם למדנו לעגן את לבנו בדבר אלוהים.
