"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃ בְּבֹוא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ׃ אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הֹושִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי… כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה׃ הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי" (תהלים נד 1–3, 5–6).
הפסוקים הפותחים את מזמור נד מפנים אותנו לסיפור הבריחה של דוד מפני שאול המלך (שמ"א כג 14–28) ולבגידה נוספת מצד הזיפים (שמ"א כג 19; ראו גם כו 1). במזמור קינה זה, דוד מתאר אנשים זרים ואלימים אשר 'מבקשים את נפשו' (תהלים נד 5) – רמז לשמ"א כג 15, שם שאול 'מבקש את נפשו של דוד'. אותם אנשים הם ככל הנראה 3,000 הגברים הנבחרים של שאול (שמ"א כד 2).
כנגד כל הסיכויים, דוד מביע ביטחון בכך שביכולתו להתגבר על כל אויביו (תהלים נד, 7, 9) כי אלוהים בעזרו (פס' 6). אולם המזמור אינו מסביר מהו מקור הביטחון שמפגין דוד. פרט חשוב זה מצוי בשמ"א כג 16–17: "וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת־יָדוֹ בֵּאלֹהִים׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל־תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה־לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם־שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן".
יהונתן חיזק את בטחונו של דוד באלוהים בכך שהזכיר לו כי הבטחות האל אינן מכזיבות. במובן זה, יהונתן הוא הגיבור העלום מאחורי דברי האמונה שהביע דוד בהשראת הרוח. מכאן אפשר ללמוד על סודה של התמדה: כולנו זקוקים לחברים נאמנים המחזקים את ידנו באלוהים, ועלינו להפוך לחברים כאלה עבור הזולת. כמה שונה היה סיפור חיי לולא אותם חברים אשר חיזקו את ידי באלוהים ברגעי המשבר הגדולים ביותר.
אם–כן, הקדישו כמה רגעים והודו לאלוהים אודות החברים הנאמנים שבאו לעזרתכם ברגעים האפלים בחייכם. לאחר מכן קחו בחשבון את מצבו של ילד אלוהים נטוש ומיואש וחזקו את ידיו באלוהים.
"וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהוָה…" (שמ"א כג 18). "שְׂאוּ אִישׁ אֶת מַעֲמֶסֶת רֵעֵהוּ וְכָךְ תְּקַיְּמוּ אֶת תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ" (גלטים ו 2).
