"לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יהוה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיֹום הִצִּיל־יהוה אֹותֹו מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל… וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מֹוסְדֹות תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יהוה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ׃ יִשְׁלַח מִמָּרֹום יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים… הָאֵל תָּמִים דַּרְכֹּו אִמְרַת־יהוה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בֹּו׃ כִּי מִי אֱלֹוהַּ מִבַּלְעֲדֵי יהוה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ… אֶרְדֹּוף אֹויְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלֹּותָם… מַגְדִּיל יְשׁוּעֹות מַלְכֹּו וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחֹו לְדָוִד וּלְזַרְעֹו עַד־עֹולָם" (תהלים יח 1, 16–17, 31–32, 38, 51).
מזמור יח חוגג את אופן הצלתו האדירה של אלוהים את דוד. עם זאת, חבוי בתוך המזמור משהו גדול יותר. במובנים רבים, מזמור יח צופה מראש את המסר המופיע מאוחר יותר בבשורת מתי. כשם שבשורת מתי מתארת את ישוע כמשיח בן דוד בדמותו של משה, כך מציג דוד את עצמו כמשה חדש. שימו לב לכמה מהרמזים לכך:
פסוק הפתיחה מתאר את דוד כ'עבד יהוה' אשר 'דיבר ליהוה את דברי השירה הזאת', תיאורים המכוונים למשה באופן ברור. משה כונה 'עבד יהוה' (דברים לד 5) ולמעשה, הוא אדם היחיד – למעט דוד – שעליו כתוב בתנ"ך: "וַיְדַבֵּר… אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא 30, לב 44). המזמור מלא ברמיזות גם לשירי הנבואה של משה בתורה. הוא מתאר את ההצלה מהמים על ידי 'נשמת רוח אפך' (מזמור יח 16), ביטוי שנלקח ישירות משירת הים (שמות טו 8); דוד מתאר את דרכו של ה' כתמימה ואת אלוהים עצמו כצור (מזמור יח 31–32), תיאורים המופיעים בשירת האזינו (דברים לב 4); דוד 'רודף ומשיג את אויביו' (מזמור יח 38), לשון המהדהדת את משה (שמות טו 9). בפסוק האחרון של מזמור יח, דמוי משה החדש מצטרף להבטחת אלוהים להקים זרע משיחי ונצחי לבית דוד (מזמור יח 51).
כשם שאלוהים הושיע את משה ודוד מכל אויביהם, כך הוא חילץ את ישוע ממלתעות המוות ועשהו למושיענו הנצחי. מזמור יח, וקטעים דומים לו, מספקים אפוא את הרקע המקראי להכרה בישוע כהתגשמות ההבטחה המשיחית של דוד. בהתאם לתהילים יח, ישוע הוא בן דוד, המשיח המובטח והנביא כמשה. הכתוב עצמו מעיד:
"מַגְדִּיל יְשׁוּעֹות מַלְכֹּו וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחֹו לְדָוִד וּלְזַרְעֹו עַד־עֹולָם" (תהלים יח 51). "סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּ–דָּוִד בֶּן–אַבְרָהָם" (מתי א 1).
