"בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים מא 14).
כמי שגדל במשפחה יהודית, השם "ישוע" (באנגלית) נחשב למילת גנאי והברית החדשה לספר אסור. רק כאשר גיליתי שאלוהים שתל בדרך נס אירועים ברורים ומוכרים מחייו של ישוע בתוך התנ״ך, התחלתי להאמין כי הוא אכן המשיח המובטח. אולם כעבור מספר שנים, הביטחון שהביא אותי לאמונה בישוע עמד למבחן — לא רק מצד אלה שדחו את טענות הברית החדשה, אלא גם מצד אלו שאישרו אותן.
נאמר לי כי השימוש של הברית החדשה בתנ״ך אינו מתיישר עם משמעותו המילולית, דהיינו עם המשמעות שהתכוונו אליה מחברי המקרא. בדיון זה, נעמדתי מול שני בני־ברית מוזרים למדי: מצד אחד עמדו אלה שדחו את ישוע משום שסברו שהברית החדשה מסלפת את התנ״ך ומוציאה אותו מהקשרו; ומצד שני עמדו אלו שהתעקשו כי העובדה שהברית החדשה חוברה בהשראת אלוהים, פירושה שמחבריה ראו בתנ״ך משמעויות עמוקות יותר, שהיו נסתרות ממחבריו המקוריים.
עם–זאת, תמיד מצאתי עצמי במחנה אחר; אני מאמין יהודי הרואה כי אמונתי בישוע עומדת או נופלת על טענתה של הברית החדשה שהתנ״ך מצביע עליו במובן המילולי — ורק עליו. מסיבה זו חשתי צורך קיומי לקרוא את הכתובים כמו אנשי העיר בֵּרֵאָה (ראו מה"ש יז 11).
אך מה לכל זה ולמזמור מא 14? ובכן, הכל. רק כאשר הבנתי שפסוק זה מספק ראיה מרכזית לכך שכל ספר תהילים עוצב וחובר בידי מחבר אשר פעל בהשראת רוח הקודש, התחלתי לראות כיצד המזמורים הבודדים – כמו גם הספר כולו – אכן מצביעים על משיח ישראל. מזמור מא 14 אינו מתפקד כסיומו של מזמור מא בלבד, אלא כחתימת הספר הראשון בתהלים (מזמורים ג–מא). דוקסולוגיה דומה מופיעה בסוף כל אחד מחמשת ספרי תהילים (מזמורים עב 18–20, פט 53, קו 48, קמה 1–21).
כמו כן, התחלתי להבחין בהתייחסויות לברית דוד ולמלך מבית דוד המולך על הגויים, בנקודות מרכזיות בספר תהלים (מזמורים ב, עב, פט, קי, קלב, קמט). ההכרה בדפוסים אלו גישרה על הפער המדומה בין משמעותו המילולית של ספר תהילים לבין פרשנותו בברית החדשה. המשמעות היא שיש לקרוא את ספר תהילים כיחידה שלמה, וכך מתברר האופן בו הספר אכן מצביע עליו.
דבר זה נותן לי את כל הסיבות בעולם לומר בביטחון: אמן ואמן! "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים מא 14).
