"רַבַּת שָׁכְנָה־לָּהּ נַפְשִׁי עִם שֹׂונֵא שָׁלֹום׃ אֲנִי־שָׁלֹום וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהלים קכ 6–7).
בהיותו הנביא כמשה, הכריז ישוע מההר דמוי–סיני: "אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ" (מתי ה 9). מאותה פסגת הר, ישוע מצווה על התגובה החזקה ביותר לאויבינו: אהבה! "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם" (מתי ה 44). על ידי אהבת אויבינו, אנו אפילו עשויים לראות אותם הופכים לאחינו באמונה.
אך בהיותנו רודפי שלום, אין פירושו של דבר שאויבינו יבחרו בשלום. אסור לנו להיות תמימים מדי ולהאמין שאלו המאמצים את דרכי ההרג, הביזה וההשמדה יחפשו תדיר פתרונות של שלום. אכן, אנו נקראים להיות בשלום עם כל בני האדם, "עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר בְּיֶדְכֶם" (רומים יב 18). ישנם זמנים, במיוחד בישראל, בהם נאלץ לקחת את חייו של האויב בשדה הקרב, לא מתוך נקמה או שנאה לאדם שעומד מולנו, אלא מתוך אהבה לאנשים התמימים העומדים מאחורינו.
אפילו כאשר אויבינו מסרבים לשלום, קריאתנו לאהוב אותם עומדת בעינה. כפי שכתב דיטריך בונהופר, "היכן האהבה מפוארת יותר, אם לא דווקא בקרב אויביה?" (בספרו "The Cost of Discipleship"). הבשורה מחייבת אותנו לדבר שלום גם כאשר אחרים מדברים מלחמה, ולנצח את הרע בטוב.
"עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר בְּיֶדְכֶם חֲיוּ בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם. יַקִּירַי, אַל תִּתְנַקְּמוּ אֶלָּא הַנִּיחוּ לַזַּעַם, כִּי כָּתוּב 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם אָמַר יהוה'. אֲבָל 'אִם-רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, וְאִם-צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם; כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל-רֹאשׁוֹ'. אַל תַּנִּיחַ לָרַע לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ, אֶלָּא הִתְגַּבֵּר עַל הָרַע בַּטּוֹב" (רומים יב 18–21).
