ראשי > הגות יומית > מה באמת חסר לנו במדבר?

מה באמת חסר לנו במדבר?

What is missing for us in the desert? A daily devotional from Psalm

"מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׃ אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם… כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ" (תהלים סג 1–2, 4).

על-פי הנאמר במזמור ס"ג, דוד התפלל תפילה זו במדבר יהודה. על סמך מספר קווי דמיון מילוליים ועלילתיים, פרנק-לותר הוספלד מקשר את המזמור לסיפור בריחתו של דוד מאבשלום, הרחק מהמשכן אל המדבר (ראו שמ"ב טו 13–17, 23). הניצוק הפתאומי מאיזור הנוחות מאלץ את דוד לחשוב הדברים החשובים ביותר בחייו. דוד, שהושלך למדבר, הבין עד כמה הוא צמא לאלוהים חיים; הדבר שכאב לו ביותר לא היה הגלות מארמונו, אלא הניתוק מנוכחות אלוהים.

גם אם לעולם לא נאלץ לברוח למדבר, נסיבות החיים גוררות אותנו למקומות בלתי–רצויים. אנו נכספים לשוב לחיינו השגרתיים והמוכרים, אך נאלצים לסבול עד כאב במדבר זר וחסר–נוחות. אך דווקא במקומות כאלו, אלוהים מלמדנו לארגן מחדש את סדרי העדיפויות שלנו. הוא עוזר לנו להבין כי אין עלינו לערוג לחיי נוחות, אלא לאלוהים עצמו. אפילו המיטב שיש לעולם הזה להציע, אינו מסוגל למלא את הריקנות הנפשית מאלוהים. נבראנו בצלם אלוהים ובשבילו נבראנו. ואכן, אלוהים משתמש במדבר החיים כדי ללמדנו, הן שלא על הלחם לבדו נחיה (דברים ח 3) והן כי חסדו של אלוהים טוב מהחיים עצמם (תהילים סג 4).

"כִּי טוֹב־יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי־רֶשַׁע" (תהלים פד 11).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.