"תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה־יהוה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי־עָנִי וְאֶבְיֹון אָנִי… שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי טֹוב וְסַלָּח וְרַב־חֶסֶד לְכָל־קֹרְאֶיךָ… וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל־רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה־עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהֹושִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ" (תהלים פו 1, 4–5, 15–16).
מזמור פ״ו קופץ, פשוטו כמשמעו, מהדף ומתחנן לתשומת לב מיוחדת בספר השלישי של תהילים (תהילים עג–פט). בעוד יתר המזמורים בספר השלישי מיוחסים לאסף (עג–פג), בני קרח (פד–פה, פז–פח) ולאיתן האזרחי (פט), מזמור פו הוא היחיד המיוחס לדוד (ראו פס' 1). מתוקף מעמדו הייחודי בספר השלישי, הפסוק הראשון מאלץ אותנו לברר מהי הסיבה לכך. תשומת לב קפדנית למזמור פו בהקשרו הספרותי, מספקת את התשובה.
במזמור פד, הכמיהה לשוב לציון ולעבוד את אלוהים בחצרות היכלו, מותנית בתפילה לכך שאלוהים "יביט בפני משיחו" (תהילים פד 10–11). לפיכך, בהקשר זה "דוד" המתפלל עבור עמו של אלוהים חייב להיות המשיח בן–דוד (ראו תהילים פט 39, 52). באופן מפתיע, תוכן תפילות המשיח במזמור פו קשור לתפילות בני אסף לשיקום האסכטולוגי של ישראל (תהילים פה 2; השוו לדברים ל 3). שכן שני המזמורים פונים לאופיו הרחום של אלוהים, אותו הוא הפגין בצורה הברורה ביותר כאשר סלח לעמו בגין חטא עגל הזהב (השוו שמות לד 6, 9 לתהילים פה 3–4; פו 5, 15). בולט עוד יותר הוא הזיהוי של המתפלל המשיחי דמוי–משה כעבד יהוה, תואר שכיח שניתן למשה (ראו שמות יד 31; דברים לד 5).
בתהילים פו, אפשר לשמוע את קולו של המתווך הגדול ביותר של ישראל – נביא, כהן ומלך – המתחנן בפני אופיו והבטחותיו של אלוהים עבור עמו הגולה. כאן, משיח אלוהים מתפלל עבור עמו לאור הבקשה הקודמת לכך שאלוהים יביט בפני משיחו. "וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב 32). במזמור זה, המביע תחינה משיחית, אפשר לשמוע גם את מושיענו המבורך, היושב לימין האב, מפגיע עברונו על–סמך אופיו והבטחותיו של אלוהים!
"וְרַבִּים הָיוּ לְכֹהֲנִים, כִּי הַמָּוֶת מְנָעָם מִלְּהַמְשִׁיךְ בַּכְּהֻנָה. אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁאָר לְעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ כְּהֻנָּה שֶׁאֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת. לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם" (עברים ז 23–25).
