ראשי > הגות יומית > המקום המיוחד של מזמור פ"ו

המקום המיוחד של מזמור פ"ו

המקום המיוחד של מזמור פ״ו – הגות יומית

"תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה־יהוה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי־עָנִי וְאֶבְיֹון אָנִי… שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי טֹוב וְסַלָּח וְרַב־חֶסֶד לְכָל־קֹרְאֶיךָ… וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל־רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה־עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהֹושִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ" (תהלים פו 1, 4–5, 15–16).

מזמור פ״ו קופץ, פשוטו כמשמעו, מהדף ומתחנן לתשומת לב מיוחדת בספר השלישי של תהילים (תהילים עג–פט). בעוד יתר המזמורים בספר השלישי מיוחסים לאסף (עג–פג), בני קרח (פד–פה, פז–פח) ולאיתן האזרחי (פט), מזמור פו הוא היחיד המיוחס לדוד (ראו פס' 1). מתוקף מעמדו הייחודי בספר השלישי, הפסוק הראשון מאלץ אותנו לברר מהי הסיבה לכך. תשומת לב קפדנית למזמור פו בהקשרו הספרותי, מספקת את התשובה.

במזמור פד, הכמיהה לשוב לציון ולעבוד את אלוהים בחצרות היכלו, מותנית בתפילה לכך שאלוהים "יביט בפני משיחו" (תהילים פד 10–11). לפיכך, בהקשר זה "דוד" המתפלל עבור עמו של אלוהים חייב להיות המשיח בן–דוד (ראו תהילים פט 39, 52). באופן מפתיע, תוכן תפילות המשיח במזמור פו קשור לתפילות בני אסף לשיקום האסכטולוגי של ישראל (תהילים פה 2; השוו לדברים ל 3). שכן שני המזמורים פונים לאופיו הרחום של אלוהים, אותו הוא הפגין בצורה הברורה ביותר כאשר סלח לעמו בגין חטא עגל הזהב (השוו שמות לד 6, 9 לתהילים פה 3–4; פו 5, 15). בולט עוד יותר הוא הזיהוי של המתפלל המשיחי דמוי–משה כעבד יהוה, תואר שכיח שניתן למשה (ראו שמות יד 31; דברים לד 5).

בתהילים פו, אפשר לשמוע את קולו של המתווך הגדול ביותר של ישראל – נביא, כהן ומלך – המתחנן בפני אופיו והבטחותיו של אלוהים עבור עמו הגולה. כאן, משיח אלוהים מתפלל עבור עמו לאור הבקשה הקודמת לכך שאלוהים יביט בפני משיחו. "וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב 32). במזמור זה, המביע תחינה משיחית, אפשר לשמוע גם את מושיענו המבורך, היושב לימין האב, מפגיע עברונו על–סמך אופיו והבטחותיו של אלוהים!

"וְרַבִּים הָיוּ לְכֹהֲנִים, כִּי הַמָּוֶת מְנָעָם מִלְּהַמְשִׁיךְ בַּכְּהֻנָה. אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁאָר לְעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ כְּהֻנָּה שֶׁאֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת. לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם" (עברים ז 23–25).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.