ראשי > הגות יומית > התקווה הגדולה של ספר תהילים

התקווה הגדולה של ספר תהילים

The great hope in Psalm, a daily devotional from Psalm

"כָּלּוּ תְפִלֹּות דָּוִד בֶּן־יִשָׁי… מִזְמֹור לְאָסָף…" (תהלים עב 20 – עג 1).

כדי להבין את החיים בעולם הזה, במיוחד כאשר החוויות האישיות או הלאומיות שלנו לכאורה סותרות את הבטחות אלוהים, יש לצעוד אחורנית ולהביט בתמונה הגדולה. המעבר מספרים א'-ב' (תהילים א–עב) לספר ג' (תהילים עג–פט) מספק הזדמנות מושלמת לקבל מבט ממעוף הציפור על כל ספר תהילים.

ההערה האחרונה בסוף ספר ב', "כלו תפילות דוד", היא דרכו של המחבר להראות כי ספרים א'-ב' משולבים יחד כיחידה ספרותית אחת. שני ספרים אלה ממוסגרים בהבטחה מפוארת: למרות כל ההתנגדות, מלך ישראל ימלוך יום אחד "עד אפסי ארץ" (מזמור ב 8; עב 8).

בעוד ספרים א'–ב' הם "של דוד", הרוב המכריע של המזמורים בספר ג' מיוחס לאסף (תהלים עג–פג) – נביא משבט לוי שהוביל את הפולחן לבקשת המלך דוד (דה"א טו 17, 19, טז 5, 7, 37, כה 1–2, 6; דה"ב ה 12, כט 30, לה 15). המעבר מדוד (ספרים א'–ב') לאסף (ספר ג') מסמל יותר מאשר שינוי מחבר בלבד; הוא מאותת על שינוי דרמטי במצב הרוח.

ספר ג' מתאפיין במשבר בברית. הדבר מתחיל ומסתיים בייאוש מדחייה אלוהית (תהילים עד 1; פט 39), תוכחה מצד אויבים (תהילים עד 10, 18, 22, פט 51, 52), וברית דוד שנראית שבורה (תהילים עד 20; פט 4, 29, 35, 40). עם-זאת, ספר תהילים אינו מותיר אותנו בייאוש.

בתגובה, ספר ד' מפנה את תשומת ליבנו חזרה למשה (תהילים צ 1, צט 6, קג 7, קה 26, קו 16, 23, 32) ומזכיר לנו שוב ושוב את נאמנותו של אלוהים לישראל במדבר (תהילים צ 7–11, צה 8–11, צט 6–8, קג 7, קה 37–45, קו 7–33). הספר החמישי מביט מעבר לגלות אל שיקום ישראל (תהילים קז 2–3), לכינון מחדש של כסא דוד (תהילים קי, קלב) ולשיאו של השבח, מלא במילים "הודו לה'" (תהילים קז 1, 8, 15, 21, 31, קיח 1, 29; קלו 1) ו"הללויה" (תהילים קיא–קנ).

כמו שספר תהילים עובר דרך עונות של אבל וקינה לפני שהוא מגיע לשבח ורינה, כך גם אנו נחווה זמנים של ייאוש ויובש רוחני. אך השינוי במצב הרוח בתוך ספר תהילים אינו רק דפוס ספרותי. זוהי הבטחת אלוהים לילדיו שקינה אינה המילה האחרונה. יום אחד, היא תיבלע על ידי שבח והלל אינסופיים.

"הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ־אֵל בְּקָדְשֹׁו ה͏ַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזֹּו׃ הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו ה͏ַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלֹו׃ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שֹׁופָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנֹּור׃ הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחֹול הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃ הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ־יָהּ" (תהלים קנ).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.