ראשי > הגות יומית > התקווה שאינה תלויה במעצמות

התקווה שאינה תלויה במעצמות

The hope that isn't dependent on global powers, a daily devotional from Psalm

"לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח׃ כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים׃ צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים… אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב" (תהלים מב 1–3, 10).

המעבר מהספר הראשון (מזמורים ג–מא) לספר השני (מב–עב) מסומן לא רק בדוקסולוגיה החותמת את מזמור מא 14, אלא גם בשינוי שם המחברים בתחילת המזמורים. הספר השני נפתח בקבוצה של שבעה מזמורים לבני קורח (למזמור מג חסר שם מחבר, אך הוא קשור למזמור מב).

בדומה לספר תהילים כולו, קבוצה זו של מזמורים מדגימה מבנה מכוון ומדגישה את חשיבותו של המשיח העתיד לבוא. הכיצד? מזמורים מב–מד נחשבים למזמורי קינה המתמקדים בתחושת הריחוק מאלוהים. אלוהים רחוק מאיתנו ואנו ממנו, משום ששכח אותנו (מב 10; מד 25); הסתיר פניו מאיתנו (מד 25); דחה אותנו (מג 2; מד 10, 24); ואינו יוצא למלחמה יחד עם צבאותינו (מד 10). לעומת זאת, מזמורים מו–מט מלאים בשבח ובגיל (ראו תהילים מז–מח), משום שכעת אלוהים "נמצא מאוד" (מו 2); "יהוה צבאות עמנו" (מו 8, 12).

המעבר מקינה לשבח ומריחוק לנוכחות אלוהים, אינו מתרחש באקראי. הוא מגיע במזמור התואם ביותר למסר המשיחי של ספר תהילים: מזמור מה. כאן, בנקודת המפנה, מוצג בפנינו במלוא הדרו מלך ישראל מבית דוד, שהוא גם שמיימי לגמרי (מה 3, 7, 18); הוא מכניע את אויביו (מה 6); והוא שמח בכלתו היפה אשר אותה הוא נושא לאישה (מה 10–16). עבור בני קורח, ועבור מחבר ספר תהילים, ביאת המשיח השמיימי של ישראל היא התשובה לריחוק של העם מאלוהים, לתבוסותו במלחמה ולכמיהתו לשיקום.

וכך גם עבורנו היום: כאשר אנו חיים באומה הרחוקה בליבה מאלוהי ישראל ובעולם שבור המתריס כנגדו ובז לו, אל לנו לתלות את תקוותנו בעוצמתו הצבאית של המעצמות כפיתרון לבעיות רוחניות. תקוותנו אינה אלא בביאת המשיח ישוע, שהוא אדם ואלוהים בעת ובעונה אחת (ראו עברים א 8–12).

בוא אדון ישוע, בוא במהרה. כי אנו כמהים ליום בו כל האומות יריעו ברינה כאשר תישא את כלתך. "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וְנִתֵּן לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ; וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים. אָמַר אֵלַי: כְּתֹב: אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה. הוֹסִיף וְאָמַר לִי: אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁל אֱלֹהִים" (התגלות יט 7–9).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.