"לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח׃ כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים׃ צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים… אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב" (תהלים מב 1–3, 10).
המעבר מהספר הראשון (מזמורים ג–מא) לספר השני (מב–עב) מסומן לא רק בדוקסולוגיה החותמת את מזמור מא 14, אלא גם בשינוי שם המחברים בתחילת המזמורים. הספר השני נפתח בקבוצה של שבעה מזמורים לבני קורח (למזמור מג חסר שם מחבר, אך הוא קשור למזמור מב).
בדומה לספר תהילים כולו, קבוצה זו של מזמורים מדגימה מבנה מכוון ומדגישה את חשיבותו של המשיח העתיד לבוא. הכיצד? מזמורים מב–מד נחשבים למזמורי קינה המתמקדים בתחושת הריחוק מאלוהים. אלוהים רחוק מאיתנו ואנו ממנו, משום ששכח אותנו (מב 10; מד 25); הסתיר פניו מאיתנו (מד 25); דחה אותנו (מג 2; מד 10, 24); ואינו יוצא למלחמה יחד עם צבאותינו (מד 10). לעומת זאת, מזמורים מו–מט מלאים בשבח ובגיל (ראו תהילים מז–מח), משום שכעת אלוהים "נמצא מאוד" (מו 2); "יהוה צבאות עמנו" (מו 8, 12).
המעבר מקינה לשבח ומריחוק לנוכחות אלוהים, אינו מתרחש באקראי. הוא מגיע במזמור התואם ביותר למסר המשיחי של ספר תהילים: מזמור מה. כאן, בנקודת המפנה, מוצג בפנינו במלוא הדרו מלך ישראל מבית דוד, שהוא גם שמיימי לגמרי (מה 3, 7, 18); הוא מכניע את אויביו (מה 6); והוא שמח בכלתו היפה אשר אותה הוא נושא לאישה (מה 10–16). עבור בני קורח, ועבור מחבר ספר תהילים, ביאת המשיח השמיימי של ישראל היא התשובה לריחוק של העם מאלוהים, לתבוסותו במלחמה ולכמיהתו לשיקום.
וכך גם עבורנו היום: כאשר אנו חיים באומה הרחוקה בליבה מאלוהי ישראל ובעולם שבור המתריס כנגדו ובז לו, אל לנו לתלות את תקוותנו בעוצמתו הצבאית של המעצמות כפיתרון לבעיות רוחניות. תקוותנו אינה אלא בביאת המשיח ישוע, שהוא אדם ואלוהים בעת ובעונה אחת (ראו עברים א 8–12).
בוא אדון ישוע, בוא במהרה. כי אנו כמהים ליום בו כל האומות יריעו ברינה כאשר תישא את כלתך. "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וְנִתֵּן לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ; וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים. אָמַר אֵלַי: כְּתֹב: אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה. הוֹסִיף וְאָמַר לִי: אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁל אֱלֹהִים" (התגלות יט 7–9).
