ראשי > הגות יומית > התקווה ששווה יותר מכל עושר

התקווה ששווה יותר מכל עושר

The hope that is worth more than any wealth, a daily devotional from Psalm

"לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׃ הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ… אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ׃ כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהלים מט 6–7, 17–18).

מזמור מט מוקדש לחוכמת אלוהים וקורא לנו לשנות את סדרי העדיפויות שלנו על ידי הגות בגורלו של האדם. במזמורים הקודמים (תהילים מה–מח), בני קורח מציגים את מלך המשיח ואת ירושלים המחודשת כאוצרותיהם היקרים ביותר. עד שתתממש תקוותו במלואה, על עם ישראל לבטוח במשיח ולמצוא בו מחסה. אלו הערכים המחזיקים ושומרים אותם לאורך החיים, אפילו "עד המוות" (ראו מזמור מח 15).

מזמור מט מחדד את פשרו של הפסוק האחרון במזמור מח ומראה כיצד הוא התמה המרכזית של המזמור כולו. "מות" מוזכר שלוש פעמים (מט 11, 15, 18), וכך גם "שאול" (פס' 15–16); "אבד" מופיע פעמיים (פס' 13, 21) והמילה "שחת", בהתייחס לגוף האדם, מוזכרת פעם אחת (פס' 10).

מחבר המזמור מעודד את עם אלוהים לא לפחד (פס' 6–7, 17–18) מאלה אשר צוברים עושר ומפעילים כוח הרסני בחיים האלה, שכן איש אינו יכול לגאול עצמו משאול, דהיינו למנוע את יום מותו (פס' 13, 21). אנשים טיפשים אלה, שנראים נהנים מכל מה שיש לעולם הזה להציע, לא ייקחו איתם דבר לקבר (פס' 11).

כאן טמון המסר המרכזי של מזמור מט: בכך שאנו הופכים את אלוהים, ולא את הבלי העולם הזה, למשגבנו (מו 8, 12; מח 4); ואת תקוותנו במשיח השוכן בירושלים המחודשת לאוצרנו הגדול ביותר (מה 2–3; מח 3), אנו הופכים עשירים מעבר לכל דמיון. אוצרות מסוג זה הם נחלת עם אלוהים, חיי הנצח כגמולנו המבורך.

"יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם" (תהלים מה 3). "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (מח 3). "אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה" (מט 16).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.