"לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׃ הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ… אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ׃ כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהלים מט 6–7, 17–18).
מזמור מט מוקדש לחוכמת אלוהים וקורא לנו לשנות את סדרי העדיפויות שלנו על ידי הגות בגורלו של האדם. במזמורים הקודמים (תהילים מה–מח), בני קורח מציגים את מלך המשיח ואת ירושלים המחודשת כאוצרותיהם היקרים ביותר. עד שתתממש תקוותו במלואה, על עם ישראל לבטוח במשיח ולמצוא בו מחסה. אלו הערכים המחזיקים ושומרים אותם לאורך החיים, אפילו "עד המוות" (ראו מזמור מח 15).
מזמור מט מחדד את פשרו של הפסוק האחרון במזמור מח ומראה כיצד הוא התמה המרכזית של המזמור כולו. "מות" מוזכר שלוש פעמים (מט 11, 15, 18), וכך גם "שאול" (פס' 15–16); "אבד" מופיע פעמיים (פס' 13, 21) והמילה "שחת", בהתייחס לגוף האדם, מוזכרת פעם אחת (פס' 10).
מחבר המזמור מעודד את עם אלוהים לא לפחד (פס' 6–7, 17–18) מאלה אשר צוברים עושר ומפעילים כוח הרסני בחיים האלה, שכן איש אינו יכול לגאול עצמו משאול, דהיינו למנוע את יום מותו (פס' 13, 21). אנשים טיפשים אלה, שנראים נהנים מכל מה שיש לעולם הזה להציע, לא ייקחו איתם דבר לקבר (פס' 11).
כאן טמון המסר המרכזי של מזמור מט: בכך שאנו הופכים את אלוהים, ולא את הבלי העולם הזה, למשגבנו (מו 8, 12; מח 4); ואת תקוותנו במשיח השוכן בירושלים המחודשת לאוצרנו הגדול ביותר (מה 2–3; מח 3), אנו הופכים עשירים מעבר לכל דמיון. אוצרות מסוג זה הם נחלת עם אלוהים, חיי הנצח כגמולנו המבורך.
"יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם" (תהלים מה 3). "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (מח 3). "אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה" (מט 16).
