ראשי > הגות יומית > האם העולם באמת ישתנה?

האם העולם באמת ישתנה?

Watercolor illustration of a coiled snake on sandy ground with bold Hebrew text overlay across the center.

"זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב׃ חֲמַת־לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת־נָחָשׁ כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ… יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי־חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע׃ וְיֹאמַר אָדָם אַךְ־פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ־אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ" (תהלים נח 4–5, 11–12).

קוראים בני–זמננו עלולים להיות מוטרדים מהדימוי של "צדיק" הרוחץ את רגליו בדם הרשע (פס' 11). עם זאת, דימוי זה מקבל משמעות עמוקה בתוך החזון האסכטולוגי הרחב יותר של התנ"ך.

מעניין שדוד משתמש בדימוי של נחש קטלני כדי לתאר את אויביו (פס' 5), שכן התנ"ך נפתח בנבואה המתארת סכסוך עתיק בין הנחש לזרע האישה (בראשית ג 15). על–אף שמשמעות בראשית ג 15 בהקשר המיידי נותרת עמומה, התורה מפתחת בהדרגה את אותה האיבה על–ידי תיאור צָרֵי ישראל כאויבים דמויי נחש ואת זרע האישה כמלך המשיח, אשר בבואו באחרית הימים ימחץ אותם (ראו בראשית כב 17, כד 60, מט 1, 8–12; במדבר כד 17–18). מסלול משיחי זה מתגלה מאוחר יותר לאורך התנ"ך כתקווה המושלמת עבור עם ישראל (ראו תהילים עב 8–9, 17, קי 1, 6; ישעיה סה 25).

בהקשר המקראי הרחב, חזון ה"צדיק" (ביחיד), הפועל את נקמת אלוהים באויב דמוי נחש (מזמור נח), ממלא את ליבנו בתקווה כי יום יבוא ואז יושלך "הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הַנִּקְרָא מַלְשִׁין וְשָׂטָן, הַמַּתְעֶה אֶת תֵּבֵל כֻּלָּהּ; הוּא הֻשְׁלַךְ אַרְצָה וּמַלְאָכָיו הֻשְׁלְכוּ אִתּוֹ" (התגלות יב 9). ואכן, ספר ההתגלות מדמה את מלך המשיח מגיע כאשר הוא "לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים… הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים" (התגלות יט 13, 16). במקום לעודד אלימות, מזמור נח מדמיין את תבוסתו הסופית של הרוע, כאשר האלימות תגיע לסופה והגויים לא ילמדו שוב מלחמה (ראו ישעיה ב 2–4).

"מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃ מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת׃ פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין־אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל־בְּגָדַי וְכָל־מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי׃ כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה" (ישעיה סג 1–4).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.