"אָמַרְתִּי לַהֹולְלִים אַל־תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל־תָּרִימוּ קָרֶן׃ אַל־תָּרִימוּ לַמָּרֹום קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק… כִּי כֹוס בְּיַד־יהוה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ־שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי־אָרֶץ׃ וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ וְכָל־קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרֹומַמְנָה קַרְנֹות צַדִּיק" (תהלים עה 5–6, 9–11).
מזמור עה מספק את תגובת אלוהים לרשעים ההוללים המוזכרים במזמור עג ולאויבים המשחיטים את היכלו במזמור עד. במזמור עג 3, אסף מקונן על הצלחתם של ההוללים ובמזמור עה 5 אלוהים מגיב למעשיהם. במזמור עג 3, 12, אסף מדבר על הצלחתם הבלתי מעורערת של רשעים (רבים) ובמזמור עה 5, 9–10 אלוהים מבטיח את אובדן הרשעים (רבים). במזמור עג 8, הרשעים מדברים "ממרום" ובמזמור עה 5 אלוהים אומר לרשעים "אל תרימו קרן".
אחד המאפיינים המסקרנים ביותר של מזמור עה בא לידי ביטוי במיזוג קולו של אלוהים (ראו פס' 2–6) עם קולו של דובר מסתורי בגוף ראשון (ראו פס' 7–10). זהותו של הדובר מתבהרת כאשר מזהים את ההדים המכוונים של תהילים עה עם תפילת חנה בשמ"א ב 1–10. פרנק-לותר הוספלד (הרמניה, עמ' 257) מדגיש את ההקבלות הבאות: שני הקטעים מתייחסים ל"קרן" כסמל של כוח (השוו מזמור עה 5–6, 10 לשמ"א ב 10), מדגישים את רוממרות החוצפה של אויבי אלוהים (השוו מזמור עה 5 לשמ"א ב 3) ומתארים כיצד אלוהים מוריד את ההוללים ומרים את הענווים (השוו מזמור עה 7 לשמ"א ב 7).
הדבר הבולט ביותר הוא הדמיון בין שורות הסיום של מזמור עה לתפילת חנה. הקבלה זו נותנת רמז חשוב לזיהוי הדובר המסתורי, המדבר בגוף ראשון. בתפילת חנה, אלוהים מרים את קרן משיחו (שמ"א ב 10); במזמור עה, אלוהים משמיד את קרנות הרשעים (רבים) ומרים את קרנות הצדיק (יחיד). המילה "צדיק" ראויה לציון במיוחד לאור מזמור עב, שם הצדקה מתייחסת באופן בולט למלך המשיח בן-דוד (מזמור עב 1–3, 7). על רקע תפילת חנה ותיאולוגיית המלך של מזמור עב, אפשר לזהות את הצדיק (בלשון יחיד) כמשיח הנושא זהות אלוהית.
לומר שישוע נושא זהות האלוהית, אין פירושו לאמץ דת חדשה. אדרבא, פירושו להודות בכך שישוע הוא המשיח אשר זהותו השמיימית נחשפה כבר מעל דפי התנ"ך. "אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ" (עברים א 8).
