בית צ': "צַדִּיק אַתָּה יהוה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ׃ צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד… צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעֹולָם וְתֹורָתְךָ אֱמֶת… צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעֹולָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה" (תהלים קיט 137–138, 142, 144).
מקבץ הפסוקים הנפתחים באות צד"י מתחיל באישור שלמות אופיו של אלוהים: הוא צדיק (פס' 137). בעברית מודרנית, אפשר לומר שאלוהים תמיד צודק ותמיד עושה את הדבר הנכון. כיוון שאלוהים צדיק, כל מה שבא ממנו נושא את חותמת אופיו הצדיק. "משפטיו ישרים" (פס' 137), "עדויותיו צדק ואמונה" (פס' 138), "תורתו אמת" (פס' 142) ו"עדותיו צדק לעולם" (פס' 144).
הואיל ודברו הכתוב של אלוהים חושף ומשקף את אופיו המושלם, העבד מתפלל לאלוהים: "הבינני ואחיה" (פס' 144). העבד מבקש יותר מקיום גרידא; הוא משתוקק לחיים השופעים מאלוהים דרך דברו.
בראשית דיבר האל המושלם ומאמרו ברא את היקום (בראשית א). אז נפח אלוהים נשמת חיים באדם שנברא מעפר והוא היה לנפש חיה (בראשית ב 7). כיוון שהכתובים חוברו ברוח אלוהים (טימ"ב ג 16), נשימתו המחייה מספקת תמונה יפה של החיים אותם הוא מעניק לנו דרך דברו.
אם כן, הכתובים אינם עוד אוסף של אמירות דתיות שנכתבו על ידי אנשים לא מושלמים. הם דבר אלוהים עצמו אשר חובר בשפה אנושית, "חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת" (עברים ד 12). אין פלא שהעבד אומר: "צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ" (תהלים קיט 140).
