"שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי… כִּי־הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל־עֹז מִפְּנֵי אֹויֵב… יָמִים עַל־יְמֵי־מֶלֶךְ תֹּוסִיף שְׁנֹותָיו כְּמֹו־דֹר וָדֹר׃ יֵשֵׁב עֹולָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ׃ כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יֹום יֹום" (תהלים סא 2, 4, 7–8).
בהתחשב ברמזים לשתיים מהנבואות המשיחיות המשמעותיות ביותר במזמור הקודם (מזמור ס רומז לבראשית מט 10 ובמדבר כד 17–19), הגיוני לזהות את המלך במזמור סא 7 כמשיח המובטח של ישראל. הדבר מתבהר במיוחד לאור בקשתו של דוד לכך שאלוהים ימליך את המלך לפניו לעד, דבר אשר מהדהד את ברית דוד בשמ"ב ז 13, 16: "הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם… וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם".
אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בפירוש מזמור סא קשורה למעבר הבלתי צפוי מתפילת דוד בגוף ראשון (פס' 6-2) לתפילה עבור המלך בגוף שלישי (פס' 7). במילים אחרות, האם דוד מתפלל עבור עצמו או עבור מישהו אחר? או שמא דוד המתפלל במזמור זה אינו אלא בן דוד – המשיח.
לדעתי, טשטוש הקווים בין דוד למשיח בן-דוד הוא חלק מאסטרטגיית החיבור של ספר תהלים בכללותו; "מעשי דוד, סימן למשיח". תחינתו של דוד לאלוהים שיצילו, בפס' 2–3, נועדה להיות מובנת גם כתפילה של המשיח עצמו.
לפיכך, מזמור סא מציג הבנה מקראית אמיתית של המשיח, למרות פרשנויות רבניות מאוחרות יותר שסברו אחרת. התנ"ך אינו חוזה את בואו של שני משיחים שונים בתכלית, אחד הסובל ומת (משיח בן יוסף) ואחר המולך לנצח (משיח בן דוד). אדרבא, ספר תהילים מציג משיח אחד נרדף, שנוא, סובל, ומת ולאחר מכן, מקבל תהילת עולם ויושב על כס המלכות. כשקוראים את התהילים כפי שהם, אין מנוס מן המסקנה שעצם הדברים המובאים לעתים קרובות כהוכחה לכך שישוע אינו יכול להיות משיח ישראל, דהיינו סבלו ומותו בדומה לדוד, דווקא מספקים עדות מקראית לכך שהוא אכן המשיח.
"הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים! הֲרֵי עַל הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת כָּל זֹאת וּלְהִכָּנֵס אֶל תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ!" (לוקס כד 25–26).
