"כִּי לֹא־אֹויֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא־מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ׃ וְאַתָּה אֱנֹושׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי׃ אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סֹוד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ… שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתֹו׃ חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקֲרָב־לִבֹּו רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחֹות" (תהלים נה 13–15, 21–22).
מזמור נה ממשיך את התמה של מזמור נד – תחינה להצלה מאויבים – אך עושה זאת מזווית שונה מאוד. הפרטים ההיסטוריים בפסוקים הראשונים של מזמור נד מצביעים על תקופה בה דוד נרדף על-ידי שאול. אך אפילו ברגע אפל זה, יהונתן חיזק את תקוותו של דוד באלוהים כאשר השניים נשבעו נאמנות זה לזה בברית משותפת (ראו שמ"א כג 16–18).
עם זאת, במזמור נה אויבו של דוד היה פעם חבר קרוב אשר מאוחר יותר פנה נגדו ובגד בברית הידידות ביניהם (ראו פס' 21). למרות שדוד אינו מזהה את האדם בשמו, ספר שמואל א מבהיר כי אין מדובר ביהונתן. בתןך כך, דוד מתאר את הבגידה מצד חבר קרוב, ככואבת יותר משנאה מצד אויב מושבע.
כיוון שספר תהילים מציג את חייו של דוד כתמונה נבואית של המשיח שיבוא, מזמור נה מספק הצצה לליבו השבור של ישוע, כאשר נבגד בנשיקה על-ידי תלמיד אהוב, כזה שהתהלך לצידו במשך תקופה (לוקס כב 47–48). במובן זה, מזמור נה מספק נחמה כפולה: הידיעה שגם המלך דוד וגם ישוע עצמו מזדהים עם הייסורים העמוקים הכרוכים בבגידה. בקריאת תהלים דרך עדשה משיחית זו, מזמור נה 23 מקבל משמעות עמוקה יותר. אנו יכולים "להשליך את יהבנו [=משאנו]" על אלוהים משום שהוא עצמו נשא את כאב הבגידה עבורנו.
"הַשְׁלֵךְ עַל־יהוה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא־יִתֵּן לְעֹולָם מֹוט לַצַּדִּיק" (תהלים נה 23). "הַשְׁפִּילוּ עַצְמְכֶם תַּחַת יַד אֱלֹהִים הַחֲזָקָה, לְמַעַן יְרוֹמֵם אֶתְכֶם בְּעִתּוֹ. הַשְׁלִיכוּ עָלָיו כָּל יְהַבְכֶם, כִּי הוּא דּוֹאֵג לָכֶם" (פט"א ה 6–7).
