ראשי > הגות יומית > האם פספסנו את הנקודה של מזמור קיט?

האם פספסנו את הנקודה של מזמור קיט?

האם פספסנו את הנקודה של מזמור קיט? – הגות יומית

בית ק': "קָרָאתִי בְכָל־לֵב עֲנֵנִי יהוה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה׃ קְרָאתִיךָ הֹושִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ׃ קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃ קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרֹות לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ׃ קֹולִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יהוה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי׃ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתֹּורָתְךָ רָחָקוּ׃ קָרֹוב אַתָּה יהוה וְכָל־מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת׃ קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעֹולָם יְסַדְתָּם" (תהלים קיט 145–152).

לעיתים קרובות איננו מודעים למידה בה הדעות והתפיסות הקדומות שלנו משפיעות על האופן בו אנו קוראים ומבינים את התנ"ך. רוב האנשים מזהים את תהילים קיט כמזמור הארוך ביותר בתנ"ך וכמזמור המתייחס לתורה. וזהו בדיוק האופן בו הורגלנו לקרוא את הפרק הזה; כמזמור המתייחס לדבר אלוהים וְתוּ לֹא!

אולם קריאה קפדנית מגלה מימד חשוב במזמור שאנו עלולים לפספס: תהילים קיט מבטא קינה של עבד יהוה (פס' 17, 23, 38, 49, 65, 76, 84, 91, 122, 124–125, 135, 140, 176). מקבץ הפסוקים הנפתח באות קו"ף מבהיר זאת (פס' 145–152). בקינות המקראיות, העבד בדר–כלל פונה ישירות לאלוהים (פס' 145) עם תלונותיו ("קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה"; פס' 150) ותחינותיו ("עֲנֵנִי", "הֹושִׁיעֵנִי", "קֹולִי שִׁמְעָה", "חַיֵּנִי"; פס' 145–146, 149).

בהקשר הקינה, הנושא החוזר ונשנה של תורת אלוהים בולט לעין. הקינה המקראית מתאפיינת בביטוי של ביטחון ואמונה למרות הנסיבות הקשות המתוארות בתלונה. אלו המבקשים לפגוע בעבד "קרובים" אליו, אך "רחוקים" מתורת יהוה (פס' 150). אבל אלוהים אינו צריך להתקרב, כי הוא כבר "קרוב" (פס' 151). ככל שהסכנה מתקרבת, העבד נאחז חזק יותר בדבר אלוהים משום שהבטחותיו מבוססות על אופיו של אלוהים "קרוב". "לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי" (פס' 147); "קָרֹוב אַתָּה" (פס' 151); "וְכָל־מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת" (פס' 151); "קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעֹולָם יְסַדְתָּם" (פס' 152).

לפיכך, תכלית מזמור קיט אינה רק לספר לנו כמה נפלא דבר אלוהים. אלא, להדגים באמצעות העבד שעלינו להיצמד לדבר אלוהים משום שהוא חושף את אופיו והבטחותיו של אלוהים הקרוב. מזמור קיט מלמד אותנו כי במשברים הקשים ביותר בחיינו וברגעי הסכנה הגדולים ביותר, דבר אלוהים הופך לאוצר היקר לנו ביותר.

"טֹוב־לִי תֹורַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף… עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז" (תהלים קיט 72, 127).

author avatar
סת' פוסטל
אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.