בית ש': "שָׁלֹום רָב לְאֹהֲבֵי תֹורָתֶךָ וְאֵין־לָמֹו מִכְשֹׁול" (תהלים קיט 165).
צער רב פוקד רבים מתלמידיו של ישוע בשל תיאולוגיות הנשענות על פסוקים שהוצאו מהקשרם. בקריאה בנפרד, הפסוק לעיל יכול בקלות לשמש להגנה על צורה מסוימת של בשורת השגשוג. את המילה "שלום" כאן, ניתן להבין כהיעדר סכסוכים. אם אני אוהב את דבר אלוהים, אחיה בשלום עם הסובבים אותי. מצד שני, אם חיי נראים כמאבק אינסופי, ודאי יש בי משהו לא בסדר.
אך בואו נחשוב על משמעותו של פסוק זה בהקשרו הספרותי. אכן, העבד המתפלל של מזמור קיט אוהב את אלוהים ואת דברו (ראו פס' 47, 48, 97, 113, 119, 127, 140, 159, 163, 167). בהתבסס על פרשנות שגויה של פסוק 165, היינו מצפים שחייו של העבד יהיו תותים, ללא סכסוכים כלל.
אבל מה אנו מוצאים במקום זאת? אדם הנרדף על ידי אויבים רבים, אפילו שרים, ללא סיבה (פס' 84, 86, 150, 157, 161). אהבתו הגדולה של העבד לאלוהים ולתורתו מביאה אותו לעימות עם אלה הדוחים אותם. ההפך מחיים נטולי עימותים, אהבתו "מתוגמלת" בייסורים (פס' 71, 75, 92, 107, 153), חרפות (פס' 69, 78, 86, 118), תוכחה ובוז (פס' 22, 39, 42).
השלום הרב המובטח לאוהבי דבר אלוהים בפסוק 165, אינו יכול להיות שלום מסכסוכים. הוא חייב להיות סוג השלום השומר על ליבנו ומחשבותינו בעיצומו של עימות.
אלוהים, אנא שפוך עלינו מידה נוספת של שלום כזה, שיוכל לנחם את ליבנו בעיצומה של מלחמה עזה, ולפעמים עקובה מדם, נגד נפשינו.
"אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 6–7).
