"מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי׃ כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפֹּות חֹורְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי… וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ" (תהלים סט 9–10, 22).
תהלים סט הוא אחד המזמורים המצוטטים ביותר בברית החדשה. עבור מחברי הברית החדשה, המזמור מסביר את התוכחה בנוגע לנעשה בבית המקדש, שהובילה למותו של ישוע (יוחנן ב 17); את נכונותו לשאת חרפה (רומים טו 3); את החומץ שהוצע לו על הצלב (מתי כז 34, 48; מרקוס טו 23, 36; לוקס כג 36; יוחנן יט 28–29); את דחייתו על-ידי עמו (רומים יא 9–10); ואת בגידתו בידי יהודה (מ"ש א 20). סביר להניח שמזמור סט מסביר גם את דחייתו של ישוע על-ידי אחיו (יוחנן ז 5); את צמאונו על הצלב (יוחנן יט 28); את נטישתו על-ידי תלמידיו (מרקוס יד 50; יוחנן טז 32); ואת השפלתו וסבלו (עברים יב 2).
באופן מפתיע, מה שהיה ברור לישוע ולמחברי הברית החדשה נותר עמום עבור מאמינים רבים. בעוד קל לראות כיצד הקטעים על סבל, השפלה ודחייה חלים על ישוע, מאמינים רבים מתקשים בהבנת פס' 6: "אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמֹותַי מִמְּךָ לֹא־נִכְחָדוּ". הם אינם מבינים כיצד פסוק כזה יכול להתייחס למשיח חף מחטא ובן-אלוהים? כתוצאה מכך, רבים מפרשים את תהילים סט כמזמור המדבר על דוד, אשר מיושם מאוחר יותר בברית החדשה על ישוע, באופן טיפולוגי. במילים אחרות, הם טוענים כי המשמעות המקורית של המזמור אינה משיחית.
אך גישה זו אינה מתחשבת בהקשר של מזמור סט בתוך ספר תהילים כולו. הסידור הסופי של תהילים מציג את מעשיו של דוד כסימנים המצביעים על המשיח. הדבר ניכר בהקדמה של ספר תהילים (מזמורים א–ב), בתפרים המשיחיים בין הספרים (תהילים עב, פט) ובהתייחסויות החוזרות ונשנות בו לברית עם דוד (תהילים ב, יח, כ–כא, מה, עב, פט, קי, קלב).
